בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר
שוב
אמה של בת כיתת בני נפטרה מסרטן. לא ממש הכרתי אותה אבל התחושה שאנו חיים על כוונת חזקה מתמיד. אני זוכרת הפעם האחרונה בה ראיתי אותה, היא הלכה עם הילדים שלה לראות שייקספיר בפרק. אני מנסה להיות יותר נוכחת בחיים שלי.
הי אומי, הסרטן הזה. היום אם שומעים שמישהו נפטר ושואלים ממה הוא נפטר, די מחכים לתשובה הרגילה: סרטן.
מפחיד לחשוב שמה שמפתיע היום בחיים הוא לא המוות אלא אם במקרה סיבת המוות היא לא סרטן.
חושבת שהמעט שאפשר לעשות הוא כמו שאת כותבת: להיות נוכחת בחיים כמה שניתן ולא לבזבז אף טיפה של זמן באופן לא נכון.
"אני מנסה להיות יותר נוכחת בחיים שלי"
דבר אדיר, אומי, להיות נוכח בחיים.
and amazingly difficult to do
הי אומי, הסרטן הזה. היום אם שומעים שמישהו נפטר ושואלים ממה הוא נפטר, די מחכים לתשובה הרגילה: סרטן.
מפחיד לחשוב שמה שמפתיע היום בחיים הוא לא המוות אלא אם במקרה סיבת המוות היא לא סרטן.
חושבת שהמעט שאפשר לעשות הוא כמו שאת כותבת: להיות נוכחת בחיים כמה שניתן ולא לבזבז אף טיפה של זמן באופן לא נכון.
ובה בעת לא להיכנע לפחד…
כתבת פשוט נפלא.
מאחלת לך עוד הרבה שנים של נוכחות בריאה ופעילה בחייך.
כתבת פשוט נפלא!
מאחלת לך עוד הרבה שנים של נוכחות פעילה ובריאה בחייך.
תודה אומי שהזכרת לי